אבני הדרך של חמ"ד

את הפסוק בתהילים "בשוב ה' את שיבת ציון היינו כחולמים" ניתן לבאר בשתי צורות: מחד אנו זוכים בימינו אלה לחיות את החלום שחלמו הנביאים והמשוררים; מאידך מתוך החיים שבהם אנו מצויים, חיים ופועלים, לנסות לחלום רחוק.
מסמך 'אבני הדרך' מציג בראשי פרקים את מכלול המשימות, התוכניות והפעולות על-פי חמש אבני הדרך של החמ"ד.
אבני דרך אלו הן הביטוי המעשי לחזון החמ"ד ולחמש המטרות הנגזרות ממנו, המתייחסות למכלול החיים של האדם היהודי: בין אדם לעצמו, לאלוקיו, לזולתו, לעמו, לארצו ולמדינתו.
אבני הדרך של החמ"ד, התוכניות והמשימות הנגזרות מכל אבן דרך, נותנות מענה שלם עם דגשים מיוחדים מתוך עולם התורה, למטרות, ליעדים ולדרכי הפעולה לטיפוח זהות ציונית דתית.

 חוברת אבני הדרך של החמ"ד לטיפוח זהות ציונית דתית

"ויאמר ה' אל משה קח לך את יהושע בן-נון איש אשר רוח בו וסמכת את ידך עליו" (במדבר, כ"ז, י"ח). המנהיגות החינוכית בחמ"ד מהווה את התשתית להגשמת החזון ואבני הדרך הנגזרות ממנו. מתוך אמונה גדולה בתפקידנו בהצמחת מנהיגי החינוך בחמ"ד, "איש אשר רוח בו" הינו ערוץ התפתחות אישית ומקצועית לבעלי תפקידים בדגש על תפקידי הובלה בבתי החינוך בחמ"ד.
הרוח הגדולה של מנהיגי החינוך, הנאמנים לדרך, עטורי חזון ומעשים, היא הרוח המשיטה את ספינת החמ"ד כולה. "מקור כל תנועת החיים היא להתעלות תמיד הלוך ועלה אל שורשיה כולה... וכל מה שמתגדל האדם מתגדל העולם כולו עימו" (הראי"ה קוק)

היסוד הבולט ביותר של אורח החיים הציוני-דתי, ובכללו החינוך הציוני-דתי, מתאפיין ב-"ו' החיבור", המחברת ושוזרת את הקודש והחול, התורה והעבודה, התורה והמדינה, היחיד והציבור, הדתיות והלאומיות, המסורת והמודרנה. דרך חיים זו מאופיינת במתח ערכי מתמיד שיש בו חתירה למחויבות מלאה לכלל העולמות, תוך מציאת האיזון הנכון.
בירור הזהות האישית והקהילתית של תלמידי החינוך הממלכתי-דתי והקניית כלים לבניית זהות יהודית תורנית, הן המשימות המוטלות על כתפיו של בית החינוך.

"המלמד את בן חברו תורה-מעלה עליו הכתוב כאילו ילדו" (סנהדרין, י"ט). המשפחה מייצגת מרחב של אהבה ללא גבולות, שותפות, אחריות הדדית ועוד. את כל אלה אנו מבקשים לקחת אל תוך בית החינוך שלנו. "בית חינוך כמשפחה" הוא אורח חיים, הוא משפר את הלמידה ומעלה את המוטיבציה של המורים ושל התלמידים להיות שוחרי ידע ומבקשי דעת, מלאים בתורה וביצירה אמיתית.
"אין אדם למד אלא במקום שלבו חפץ" (עבודה זרה, י"ט) - אין אדם למד אלא במקום שבו קיים אקלים חינוכי מיטבי וקצב משותף של פעימות הלב.

הלמידה היא אחת מאבני הבניין של האדם. מטרת הלמידה היא עיסוק בשורשי הקיום, הבנה מעמיקה של המציאות והעמקת הזהות האישית של הלומד. "והערב נא ה' אלוקינו את דברי תורתך בפינו ובפיות עמך בית ישראל" (ברכות השחר, ברכת התורה). כותב הרב קוק זצ"ל: הערבות באה כשהדברים הנפגשים ברגש מתאימים אל המהות העצמית של המקבל את הרושם מהדברים ההם... ויתאימו דברי תורה לרגשי חיינו".
כינינו זאת בשם "לב לדעת". אנחנו מבקשים להעצים את הקשר בין הידע ללב – להעצים את הרצון ללמד לימוד רלוונטי, שנוגע בחיינו ובחיי תלמידינו בכל מקצועות הלימודים, במקביל לשאיפה למצוינות ולהקפדה על הישגים גבוהים.

בחמ"ד הצבנו יעד שכל תלמיד שהחל דרכו בגן הילדים של החמ"ד, ימשיך להיות חלק ממשפחת החמ"ד עד סיום כיתה י"ב. זו חובתנו כלפי כל מי שביקש להיות חלק מאיתנו, וכלפי מהלך "אתחלתא דגאולה" שבו עם ישראל נמצא. הכלים הנדרשים מאיתנו הם תשומת לב, הכלה ואחריות כלפי כל ילד וילד, לצד חתירה למצוינות והובלה חינוכית.
"בית שמאי אומרים: אל ישנה אדם אלא למי שהוא חכם ועניו ובן אבות ועשיר, ובית הלל אומרים: לכל אדם ישנה, שהרבה פושעים היו בישראל, נתקרבו לתורה ויצאו מהם צדיקים, חסידים וישרים" (אבות דרבי נתן ב',ט').
האמון המלא מצמיח, בונה ומגלה את הטוב הפנימי. תפקידנו לעשות הכל כדי שלכל תלמיד מתלמידינו יימצא בית חינוך המתאים לו. שיתוף פעולה מתוך אחריות אזורית וארצית, אמונה בדרכו של הלל "לכל אדם ישנה", פתיחות ונכונות לגיוון – הם הכלים הראויים לבתי החינוך הפועלים כמשפחה.

"שים שלום... עלינו ועל כל ישראל עמך" (תפילת העמידה, ברכת שלום). בתי החינוך שלנו, גני ילדים ובתי ספר כאחד, הם בבואה של הקהילה כולה. אנחנו מבקשים לראות את בתי החינוך מצויים במצב של תרומה הדדית עם הקהילות שהם משרתים: מחד גיסא, בתי החינוך מהווים מוקד השפעה על הקהילה, ומאידך גיסא, הם ניזונים מן הקהילה, מושפעים ממנה ונעזרים בה. אבן הדרך "חמ"ד וקהילה", על ממדיה המפורטים בהמשך והמשימות הנגזרות מכל ממד וממד, היא המצע הערכי-חינוכי לכל עשייה חינוכית בבית הספר, הרואה בתלמיד, בבית החינוך ובקהילה כולה משפחה אחת שלמה.