תכניות יחודיות

בתי ספר שהשתתפו בתכנית היו: אולפנת צביה – מעלה אדומים, אולפנת נווה חנה – באלון שבות, אמית תל אביב, אולפנת ראש צורים ואולפנת כפר פינס.

הסדנאות היו פרי ניסיון של שתי השתלמויות שנתיות למורים שנערכו בבית אב בנושאים: "מקום" ו"חפץ".
כל הסדנאות התקיימו במגמות אמנות בבתי הספר והן היו של כחמש שעות אקדמאיות.

מסגרת הסדנה הייתה:
לימוד משותף – כ- 30 דקות
תרגיל בסטודיו – 90 דקות
משוב עם התלמידות – כ- 60 דקות
משוב עם צוות המורים – כ- 45 דקות

הנושא המרכזי של הסדנאות היה "באר", כאשר הלימוד התמקד במפגש יעקב ורחל שבספר בראשית, יחד עם קטעים מהספר "שפת אמת". הלימוד לבש אופי עיוני, אלא היה בגדר "גירוי נפשי", כאשר העבודה בסדנה התבססה עליו דרך ביטוי חופשי, בדרך כלל בציור מופשט.
המשוב לאחר ביצוע הסדנאות בחמשת בתי הספר היה חיובי ביותר, גם של התלמידות וגם של המורות - זאת על אף המפגש החד-פעמי ללא רצף והמשך.

אוכלוסיית התלמידות המגוונות שנפגשנו אתן הביעו, כולן, סיפוק רב ממבנה הסדנה, מתהליך העבודה בסטודיו ומיכולת ההבעה האישית החדשה שהתגלתה.
על בסיס סדנאות אלו משרד החינוך פנה לבית אב בבקשה לתכנן ולבצע השנה כיתה ניסויית באולפנת נווה חנה באלון שבות במגמה לאמנות בכיתות י"א-י"ב. התכנית עוצבה בשיתוף צוות המורים: שרה לוסון, נעה כהן, פזית דרעי ומנהל האולפנה הרב רונן בן דוד.
הכיתה הניסויית מופעלת מאלול עד ר"ח ניסן. בכיתה 14 בנות מרקעים שונים וברמת יכולת מקצועית ואישית מגוונות. מטרת הכיתה הניסויית הנה לבדוק את לקחי המחקר שנעשה בבית אב לאורך השנים ובהתנסות שבהשתלמויות המורים. תהליך העבודה בכיתה משלב לימוד של מקורות, העמקת מודעות האישית של התלמידות כיוצרות - וכיוצרות בתהליך חידוש תרבות יהודית עצמית בארץ ישראל - והתנסות בטכניקות שונות ובסביבות שונות.

הצבנו, מן הבחינה המעשית, שלושה יעדים המתפתחים לאורך השנה וניצבים ביחס עולה בהתאם לרכישת מושגים וכלים מקצועיים. כל היעדים המעשיים משולבים בשיעורים עיוניים המבוססים על המקורות ושמטרתם הפנמת מושגי עומק ביהדות ופיתוח תודעת היחיד פנימה לתהליך היצירה האישית ומשמעותה במרחב התרבותי היהודי.
מסגרת הכיתה מחולקת לאורך השנה לשלושה שלבים כאשר לכל שלב יעד משלו:

• "פתיחה" - שלוש סדנאות היכרות (לימוד עיוני , תרגיל מעשי, משוב) – היכרות בין צוות בית אב (אשר דהן והרב דוב ברקוביץ) לתלמידות, והיכרות השפה האישית על ידי הבנות תוך כדי הנחייה המובילה לביטוי חופשי בשפת האמנות מתוך התקשרות למושג הנלמד.
  הסדנאות מנחות מהלך מפתח תודעה אישית על בסיס שימוש בשפת האמנות המקצועית.
  מרכיב חשוב במפגשי הפתיחה היה המשוב. לתלמידות ניתנת האפשרות לתאר את מהלך החוויה, ובפני הכיתה נשמעים דברי התרשמות, ניתוח, ביקורת בונה והבחנות מהמנחים ומכל הנוכחים.
  
• "העשרה מקצועית" - 5-6 סדנאות וסדנת אמן - (אשר דהן). היעד השני מבקש להעשיר את התלמידות במפגש מגוון עם טכניקות ודרכי הבעה דרך מתן תרגילים המאופיינים בכך שניתן בהם לקיים "טיפול" מתפתח ביצירה מתוך תודעה רוחנית.
  שלב זה מאופיין בהנחיה אישית תוך שימוש בטרמינולוגיה שהושגה מחיבור מושגי התורה ופרשנותם לשפת אמנות ברמה האישית. בשלב זה אנו נמנעים ככל שניתן ממרכיב הביקורת הקבוצתית.
  אחת הפעילויות המיוחדות היא סדנה פתוחה בטבע בתנאי מדבר תוך שימוש במרחב ובחומרים המקומיים. בנוסף שני שעורים הועברו בנושאים מרכזיים ביצירתיות על פי מקורות היהדות (הרב דוב), והתקיימו שיחות אישיות עם התלמידות לקראת "הפרוייקט".
  
• "מיני פרוייקט" – פרוייקט אישי מלווה בכתיבת נייר עמדה העושה שימוש במונחים מקצועיים ומתעד תהליך אישי המורכב מהדרכה אישית, לימוד מקורות ועבודה בסטודיו.
  הנחיית הפרוייקט האישי מתיימרת להשתמש במושגים המגוונים שהופנמו משך הסדנאות תוך שמירה על עקרון חופש הביטוי מתוך עמקות רגשית וחתירת ההנחיה לביטוי מתוך השקפה יהודית.
  דיון על לקחי התהליך – משרד החינוך – מפקחים ומורים, צוות בית אב וצוות בית הספר.
  
  

  עבודות של איילה, סיון ושובל.

  הצילומים מראים את תהליך העבודה בשלושת מפגשי ההיכרות. נושא המפגשים התמקד דרך לימוד דימוי ה"באר" בכמה סיפורים מספר בראשית בתהליך של "נביעה" - עיצוב גבולות הנביעה - ויצירה משולבת של "דו-שיח" בין הנביעה לגבול. מהלך זה חוזר על מושגי עומק בספירות על פי הקבלה - חסד, גבורה, תפארת. על אף שהוזכרו הספירות תוך הסבר ראשוני, התרגילים לא כוונו לעבודה על הספירות עצמן. נהפוך הוא, השימוש בשפת הקבלה היה לשם העמקה של התודעה האישית של הבנות על אודות תהליך התהוות השפה האישית של כל אחת סביב המבנה הנפשי הבסיסי של נביעה - גבול - ושילוב נביעה וגבול.